מבטן האדמה עד לתכשיט - כריית יהלומים

יהלום - האבן הנוצצת שאנו כל כך אוהבות בעגילים וטבעות - היא למעשה תופעה טבעית פשוטה ביותר אך נדירה. אותו קריסטל עבר דרך לא קלה - בעומק של כ250 קילומטרים מתחת לקליפת כדור הארץ, בלחץ של 60 אלף אטמוספרות וחום של למעלה מ-1300 מעלות צלזיוס, פחמן נקי זה מתגבש יחדיו ונעשה ליהלום.

שתפו:

כמובן, שהיהלומים בטבע לא מופיעים מלוטשים ונקיים כמו שאנו רואים אותם בחלון הראווה, הם עושים דרך ארוכה מאפריקה, רוסיה, הודו וארצות אחרות, דרך תהליך ליטוש וניקוי ולבסוף מגיעים לתכשיטן שישבץ אותם בטבעת או בעגילים. כיצד נכרים היהלומים, היכן וכמה קשה ומורכב התהליך? במאמר זה, הראשון בסדרה, נסביר הכל על תהליך כריית היהלומים - מהמכרות עצמם, שיטות הכרייה, הכלים הנדרשים, סכנות בעבודה וכן בעיות ודילמות הנובעות מכריית יהלומים. קראו כדי ללמוד לעומק איך אבן פשוטה בטבע הופכת לפריט יוקרתי המנצנץ בחלונות הראווה.

מכרות יהלומים

יהלומים נכרים ממכרות עמוק בבטן האדמה (כ-160 ק"מ מתחת לאדמה) או נשטפים לנחלים באזורים בה היו תנועות טקטוניות שגרמו לסלע מעמקי האדמה לעלות לפני כדור הארץ.
רוב היהלומים כיום נכרים מהמעמקים, אך ישנם מקומו בהן יהלומים מסוננים מתוך מי נהרות, בעיקר באפריקה. המכרות הגדולים בעולם הם באפריקה ורוסיה אך ישנם יהלומים גם בהודו, אוסטרליה קנדה וארה"ב. אפילו בישראל נמצאה כמות מזערית של יהלומים - כ-77 יהלומים מאז 1999.
מקור היהלומים הוא בסלע קימברליט, סלע געשי הזורם בעורקים עמוק מתחת לקליפת כדור הארץ. הסלע מכיל כמויות גדולות של פחמן, המרכיב את גבישי היהלום.
בעבר, מאז המאה התשיעית לספירה ועד המאה ה-18, הודו שלטה בכריית היהלומים.
טרם התפתחות הטכנולוגיה הדרושה לכרייה עמוק בבטן האדמה, יהלומים נכרו מאדמות סחף בפתח נחל קרישנה וכן סינון קרקעית הנחל בדלתא. האבנים שנמצאו היו יהלום גולמי, כזה שרק בקושי ניתן לזהותו ולראות את ניצוצו.
סביבות שנת 1870 התגלו שדות היהלומים באפריקה, והחלה תעשיית כריית היהלומים.
המהפכה התעשייתית הביאה מכשור חדיש לתעשיית המכרות ומכונות בעלות יכולות גבוהות יותר לחציבה עמוקה.
מכרות מודרניים, כיום, משתמשים בסריקות רנטגן בשביל למצוא את הגבישים הגדולים ביותר מבלי לפגוע בהם ולפגום באיכות היהלום. מדי שנה, ברחבי העולם נכרים ב-26,000 ק"ג יהלומים.